הלל לְאִיזַבֶּל
(על פי ציור של פרנסיסקו דה גויה)
הַלְלוּיָּה,
אֲנִי מְהַלֵּל אֶת אִיזַבֶּל.
גּוֹיָה לֹא פִּלֵּל שֶׁגַּם אֲנִי
אֲהַלֵּל
הַלְלוּיָּה,
כְּשֶׁאֲנִי לְבַד עִם אִיזַבֶּל,
אֲנִי כְּבָר לֹא מְהַלֵּל
אֲנִי רַק מִתְפַּתֵּל
הַלְלוּיָּה,
אֲנִי מַבִּיט בַּצִּיּוּר שֶׁל אִיזַבֶּל,
שׁוֹמֵעַ אֶת אָוֶה מָרִיָה,
קַו שְׂפָתַי נִסְדָּק,
הַחִיּוּךְ שֶׁלִּי מִתְהַפֵּךְ,
חוֹזֵר אֵלַי וְשָׁר
הַלְלוּיָּה
שני ציורים של פרנסיסקו דה גויה: Isabel ו The Maje נתערטלו מצורתם לבשו צורת מילים ונתגלגלו לשירים בספרי: 'השמש יבוא ויפנה' 1999 .
בשנת 2003 באוטובוס מלא יהודים שנסעו מניו יורק לוושינגטון הבירה להביע הזדהות ותמיכה במדינת ישראל, ישבו שתי נשים שאחת מהן תרגמה אחדים משירי לאנגלית (אותם נהגה להביא לעיון ושיחה לקבוצת שירה במנהטן), שוחחו על שירה וקראו את שני השירים הללו. בספסל מאחוריהם ישב גבר נאה שהקשיב בדריכות ובעניין רב לשיחתן. סמוך לוושינגטון, התערב הגבר בשיחה, ובמבטא בולגרי ביקש סליחה ואמר שהוא מקשיב לשיחתן, משהו בשירים ששמע, בעברית ובאנגלית, כך אמר, מושך את אזנו וליבו. הגבר ששמו ולנטין פיאצ'ינוב, בוגר בית הספר לאמנויות ג'וליארד, היה זמר, בעיקר בקונצרטים של מוסיקה קלאסית ואופרות והופיע באולמות בלינקולן סנטר,ברודווי ובערים נוספות בארה"ב. ולנטין הגיע מבולגריה לאחר שמאסטר איטלקי גילה את איכויות קולו ועודד אותו לעזוב את ארצו ומולדתו ולנסוע ללמוד בג'וליארד. השלטון בבולגריה ערם בפניו קשיים ולא נתן לאשתו לצאת. רק לאחר כמה שנים הצליחה גם היא לעזוב את בולגריה ולהתאחד מחדש עם ולנטין. הוא הציע להלחין כמה משירי. המתרגמת נתנה לו את הפרטים שלי, שוחחנו בטלפון, הוא ביקש שאשלח לו את השירים בתעתיק לאנגלית. בקיץ אותה שנה הגעתי לארה"ב ונפגשנו. הוא שר שלשה שירים שהלחין, קולו העמוק והמלטף הדהד בתיבת תהודה עמוקה בתוכי, המפגש בינינו חיבר אותו לשורשי זהותו היהודית, הדגמתי לו את אופן ההגייה של מילים שהיו לו קשות והוא שר בעברית. הוא ראה לנגד עיניו דיסק בו הוא שר משירי. שנה לאחר המפגש, הפסיק ולנטין לשיר, איזה וירוס התלבש לו על מיתרי הקול וחיסל לו את הקריירה כזמר.
ולנטין עוסק בהוראה ומכין תלמידים לקראת בחינות כניסה לג'וליארד. חלום הדיסק התפוגג*, אבל בזכות גויה, איזבל, אוטובוס ובו מתרגמת שירי וחברתה, זכיתי בחברות יקרה עם ולנטין פיאצ'ינוב ומשפחתו.
- לצערי, אין לי אפשרות להמיר את הקסטה הישנה לדיסק, כך שנבצר ממני לאפשר לכם להנות מקולו הנפלא.
איזה שיר מקסים, וציורי מוישלה, ויד המקרה שהפכה את שיריך להיות מושרים כך אבל אני חייבת עכשיו לחפש את הציור כדי שיהיו לפני מילים, ספור הזמר והציור, כל החושים יהללוך.
הללויה חני, הלל ותודה לך
אפשר שתעלה במקביל את הציור של גויה, שאהוב עלי?
לא הצלחתי לאתר את הציור באינטרנט, שבעקבותיו כתבתי את השיר, ואלבום הציורים של גויה לא הצלחתי לאתר בבלגן שבספרייתי, אבל מישהו העלה כאן שני ציורים אחד של דונה איזבל והאחר של Maje העירומה, אפשר בהחלט להתרשם על מקור ההשראה. שבת שלום
אבוי, יהודי!!!
גם המאיה העירומה וגם אווה מריה?(איזו: באך -גונו או שוברט?)
ולא רק מאיה העירומה ואווה מריה ובהקשר זה גיורא, רק בך ובאך, אלא גם איזבל ולא עלינו גויה, שבת שלום
http://digilander.libero.it/debibliotheca/Arte/goya/goya_porcel.jpg
או
http://digilander.libero.it/debibliotheca/Arte/goya/goya_nude_maja.jpg
תודה לאלמוני/ת על העלאת הציורים של גויה לכאן. הראשון הוא אמנם דיוקן של איזבל, אבל לא הציור הזה היה מקור ההשראה, אם אמצא את ספר הציורים, אביא את התמונה. הציור השני הוא Maje העירומה שאכן שימש השראה לשיר השני שרמזתי עליו בפוסט. יחד עם Maje הלבושה
משה יקר, מרתקת ההתכתבות שלך עם האומנות הפלסטית, אני לאט לאט מבינה שהחיבור עם איריס קובליו אינו מקרי. לדעתי אתה מצליח לעשות חיבורים מרתקים. מאד מחכה לראות עוד, וזה נפלא שהעלת את התמונה. תודה.
תודה איריס אליה היקרה. הבחנתך קולעת, שנים ארוכות שהאמנות הויזואלית, אולי בגלל נכותי ואינפטיליותי בציור, מושכת, מרתקת, מפעימה, מעוררת השראה, מזמינה את ידי הכותבת. ואכן כשראיתי את צבעי המים ועבודותיה של איריס חשתי שיש בהם משהו משורש נשמתי, ובמובן זה יש בספר המשותף שלנו גם ביטוי לחקר עומק בזיקה שבין אמנות השירה לאמנות הפלאסטית.
היי משה
איזה סיפור, לחייים אין הסברים… למה… ככה..
השיר שלך מאוד יפה.
להתראות טובה
התגובות שלך טובה, מוסיקת נשמה, למה… ככה… לחיים אין הסברים:)
יפה. תיקנת
תודה לך אלמוני/ת על הפניית תשומת לבי לשגיאה הדקדוקית הגסה. ותודה גם על מתן הציון על התיקון, הייתי כמובן מעדיף לדעת שיש לך שם, דמות, צלם וכתובת לשלוח את זר הפרחים והתודות.
אגב: כתבתי 'יהלל' כדי לנסות לחקות את שפת הדיבור, אבל בעקבות ההערה הרהרתי שוב, והחלטתי שזו חריגה שאינה במקומה. תודה.
מובן
למשה, איזבל הייתה זרה ונוכריה, אכזריותה ידועה, ויופיה שירת כנראה את הצלחתה. אוי לצייר שכוחה עליו היה עצום, ראוי למתבונן שהחיוך שלו יתהפך. היצר והיוצר והיצירה. הסיפור על ולנטין מעורר, הייתי קוראת לו כוחו של גלגול.
זרה ונוכריה??
אוי
אוי
איזבל הייתה בת מלך צידון, אבל זה אינו חטאה. החשבון איתה ארוך, מוחה המפותל, לבה הקר.
ללבנה ולמגיבים הנרעשים מזרותה ונכריותה של הגברת. איזבל ההיא היתה מה שהייתה, וגויה לפעמים צייר את בני המלוכה מתוך בוז אירוני. אבל בואו לא ניסחף, לא כל איזבל היא לילית או אשה בדמות שטן. וחוץ מזה, אם היינו מציירים ומשוררים ומספרים רק על מלאכים טהורים וצחורי כנף, היה כל כך מעייף, משעמם, כך שמדי פעם לא נורא להכניס צלם להיכל, קצת אש זרה. מצרף לכם אינטרפרטציה עתיקת יומין של עקיבא נוף לסיפור איזבל ומי היא איזבל שם? היכנסו ותיווכחו בעצמכם
http://www.youtube.com/watch?v=liqHQ382yAI&feature=PlayList&p=AA55B1ACE72C8C66&playnext=1&playnext_from=PL&index=46
זו כמובן פנינה רוזנבלום הניצחית
ומה אתה אומר על איזבל זו, זרותה ונכריותה?:)
מתפתל? על גחוננו נלך 🙂
ויפה הסיפור הזה, אבל עצוב מאוד – אדם שמאבד בוירוס אחד את כל חייו האמנותיים! נורא.
אמיר, בדרך כלל זו כבר זחילה:)
ולנטין עבר משבר לא קטן, אבל האיש החם, האנושי והאופטימי הזה מצא אפיקי ביטוי חדשים, על אף הכאב והשבר.
מרגש ,מוישלה – נפלאות דרכי המקרה
תודה חנה, האיש הזה הוא נשמה גדולה, וזה תמיד נס ופלא לפגוש אנשים כאלה בדרכי החיים
איזו פגישה מקסימה וידידות נפלאה, שנולדה ככה, יום אחד, בדרך לאנשהו.
החיים מלאי הפתעות. חמוד מאוד.
נכון, לפעמים צריך לעצור לרגע, להקשיב, לרדת מ ה Highway לדרכים צדדיות שם מלוא המרחב הפתעות. תודה מאד יעל
השיר יפה ויש בו מוסיקה פנימית, שמלחין טוב יכול למשוך בנקל, אני מניח.
והסיפור של ולנטין מרתק ומעציב.
הי שחר יקר, מעבר לקול ולכל היה תענוג לראות אותו מתלהב ומתרגש שהוא שר בעברית. תודה לך